19/07/2019
יום ראשון אני הולך פעם ראשונה בחיי להעביר שיעור הכרות לנגרות לילדים בכיתה ד' בבית חינוך אנתרופוסופי, הבית חינוך רוצים לבדוק איך אני מעביר שיעור, אולי אתחיל ללמד אותם בשנה הבאה... אז אני חוקר ובודק איך עושים את זה, איך מעניינים ילדים שאתה לא מכיר למשך שיעור שלם...
קודם כל, מעולם לא לימדתי וזו התנסות מרעננת, ללמד זה משהו משמעותי שתמיד הרגשתי משיכה אליו, אני לא יודע אם אהיה טוב בזה אך כשמגיעה הזדמנות ודלת נפתחת אני עובר בה, אני כמעט ואף פעם לא אומר 'לא' להזדמנויות – זה מפחיד ומרגש אבל זה כל העיניין וזה כל היופי.
אז אני חוקר ובודק מה לעשות איתם ורואה סרטון על חינוך אנתרופוסופי והגננת בסרטון אומרת שזה פשוט- לתת לילדים להיות ילדים, בפשטות – זה הכל. לתת לילדים להתנסות ולהיות בקצב שלהם בזמן שלהם ולא לנסות להתאים אותם לאיך שאנחנו המבוגרים רואים את החיים... איזה יופי וכמה נכון.
וזה ממש כמו עם עבודה בעץ... פשטות. למה? כי זה לתת לעץ להיות עץ, כי כשעובדים עם עץ צריך להקשיב לו ועם מספיק רגישות גם נשמע מה הוא אומר, הוא מכווין אותנו בצורה מסויימת והוא מראה לנו את הדרך, העבודה איתו והעיצוב שלו לא נובע מתוך אילוץ, זה בא מתוך תנועה משותפת ואז העיצוב גם נהיה מעניין והוא מגיע למקום שלא חשבנו בהתחלה, עיצוב נכון לחומר הגלם.
הכי חשוב להיות קשוב.
