07/05/2024
השמח בחלקו
אחד מעשירי ירוחם הלך לעולמו.
אליהו סממה לא היה עשיר בממון, ממש לא. אבל הוא היה האדם הכי 'שמח בחלקו' שהכרתי. וזהו כידוע העשיר האמיתי.
45 שנים עבד בניקיון של מפעל. ראה בכך זכות וכבוד. כי 'בזכותי הרתך יעשה את העבודה שלו יותר טוב'.
הסתובב כל הזמן עם תמונות ילדיו בכיס והראה אותן בגאווה לכל מי שפגש. כל מתנה שקיבל העביר מיד לאשתו וילדיו. לעצמו הוא לא צריך כלום.
וכשהיה בא אלי למשרד המנהל באסיפות הורים זו תמיד הייתה חוויה. בנוהג שבעולם הורה שמגיע לאסיפת הורים בא בשביל לשמוע מהמורה על הילד שלו. אבל לא אליהו. לא עניין אותו לשמוע. הוא בא בשביל לספר בעצמו על הילדים שלו, להתפוצץ מגאווה על כל מה שעשו.
אליהו היה איש חינוך אמיתי דווקא בגלל שלא ראה את עצמו כאיש חינוך. בין כל ההורים החכמים והמלומדים של התלמידים שלנו, עם התארים והתעודות, המשכורות המכובדות והרכב הצמוד, הסתובב הורה אחד שלא למד בשום אוניברסיטה או ישיבה. הורה שהיה פועל פשוט כל ימיו, שהלך ברגל לעבודתו מידי יום חצי שעה לכל כיוון.
אבל דווקא אותו הורה לימד אותי על חינוך יותר מהרבה רבנים ופרופסורים. ולימד גם על שמחה. ועל עמל. ועל פשטות. ועל מה באמת חשוב בחיים.
ואם אתם עדיין לא מאמינים לי - תסתכלו על הילדים שלו ותבינו לבד.
עשיר גדול נולד וגדל בירוחם, וחי בה עד יום מותו. האדם הכי שמח בחלקו שיצא לי להכיר.
צוריאל רובינס
